בית  |  אודות  |  דבר היו"ר | ישיבות הנהלה  |  הארגון שלנו  |  פעילות הארגון  |  מעמד הקב"ט  |  אלפון  |  צור קשר                                                                     English


לשירות חברי האיגוד
כניסה לחברים מנויים



 

הקירייה כיעד

דף הבית >> כתבות נוספות >> הקירייה כיעד
 
כשהפצצה תיפול על הקריה
אמנת ז'נבה קובעת כי יש להימנע מלמקם מטרות צבאיות בתוך שטחים מאוכלסים, אבל ראשי העיר בתל-אביב מעדיפים להתעסק עם דו"חות חנייה של קצינים * משרד הביטחון מהווה מטרה צבאית מובהקת, ומותר עקרונית לתקוף אותו באמצעות מטוסים וטילים * הוא הדין לגבי מתחם הפיקוד הצבאי העליון (המטה הכללי) * מכאן החשש לפגיעה חמורה באזרחים, אם תותקף מטרה שממוקמת בלב שטח אזרחי המאוכלס בצפיפות
 
ניר מן  
 
שאלה: מה יותר הגיוני מלמקם את הפיקוד העליון של הצבא בלב המטרופולין הסואנת ביותר במדינה? תשובה: בישראל אין דבר הגיוני יותר. [...]. ראשי ממשלות, מפקדי צבא וראשי העיר תל אביב תמיד היו תמימי דעים באשר לנפיצות הנוכחות של המטכ"ל בלב אוכלוסייה אזרחית. כולם תמיד ידעו ולכולם תמיד נוח היה להתעלם.
אבל על כולם עלה ישראל רוקח, פעם ראש העיר תל אביב, שדווקא לחיבתו הבוטנית היה משקל מכריע במיקומו של הבסיס הצבאי העצום בלב תל אביב.
לאחר מלחמת העצמאות היו בתל אביב 14 מחנות צבא גדולים ומאות מבנים ומתקנים ביטחוניים מפוזרים בבנייני מגורים, עסקים, מחסנים, מוסכים ועוד. ביפו נתפסו מאות בתים נטושים, נוסף על הנמל, ובהם שוכנו מטות השב"כ, המודיעין ומפקדת חיל האוויר (מחנה אריאל במתחם יהודה הימית). מחנה בן-עמי, בסיס התובלה, השתרע במרובע הענק שבין הרחובות ארלוזורוב, ויצמן, ז'בוטינסקי ונמיר. אצטדיון הצבא שכן בשטח הרכבת בארלוזורוב, מחנה בצ"ם (בסיס ציוד מרכזי) במתחם התחנה בפאתי נוה צדק, ומחנות נוספים היו בגני התערוכה, שייח' מוניס, שדה דב ועוד.
אבל בראש מעייניו של ישראל רוקח עמד השטח של מחנה יונה (כיום גן העצמאות). הוא היה להוט להגשים את חזונו ולנטוע על שטח מחנה יונה את גן העצמאות כריאה ירוקה המשקיפה על חוף הים. במשך ארבע שנים דחו ראש הממשלה והרמטכ"ל את פניות רוקח בעניין זה בלך ושוב.
כל זה השתנה באחת עם פרוץ המשבר הקואליציוני בדצמבר 1952. חמישה ימים לאחר התפטרות הממשלה הושבעה הממשלה החדשה, כשלראשונה צורפה אליה מפלגת הציונים הכלליים. רוקח היה היחיד ממנהיגי הציונים הכלליים שהתנגד להצטרפות לקואליציה. אלא שייצרו לא עמד לו מול הממתק של מחנה יונה שבן גוריון הניח לפתחו, והוא התמנה לשר הפנים. הסכמתו סללה את הדרך לסבב רבתי של יחידות ומחנות צבא ברחבי גוש דן, שבמסגרתו הוחלט להעביר את המטכ"ל מרמת גן (מחנה השלישות) לקריה. מהלך זה איפשר לשר הביטחון להודיע על פינוי מחנה יונה, ולרוקח להגשים את חלומו הירוק.
בישיבתה החגיגית הראשונה של הממשלה החדשה הועלה לדיון עניין אחד בלבד: העברת המטכ"ל לקריה. לשרים הוצג הנושא כבעיה בפינוי שלושה בתים (טמפלריים) שהיו בבעלות העירייה בקריה, ובן גוריון חתם את הדיון הקצרצר באמירה: "אני שמח שמי שהיה ראש העיר תל אביב יושב איתנו כאן ויעזור לנו לפנות את הבתים. אם זה ייצא לפועל - תקבל העירייה את מחנה יונה".
עברו עוד עשר שנים עד שהעירייה אכן זכתה לקבל את מחנה יונה, וגם זאת רק לאחר עסקה סיבובית שבה היא מימנה מתקציבה את הקמת בית השריון בשכונת יד אליהו - אבל מיקומה של הקריה נקבע.
 
הסכם ז'נבה מול ארנונה
 
אם להודות על האמת, סוגיית מיקומה של הקריה בתל אביב מבחינת הסיכון שבו, מעולם לא העסיקה נמרצות את ראשי העיר. בעיות של גביית הארנונה, פינוי האשפה מהבסיס ודוחות החניה של קציני צה"ל היו הרבה יותר רלוונטיות בעיניהם מטווח הפיזור של החימוש המונחה, או מהשלכות הפרוטוקולים הבינלאומיים המחייבים בעניין. 
מחנה רבין בתל אביב

למעשה, עניין הקריה מעולם לא עלה במשא ומתן בין עיריית תל אביב למשרד הביטחון. לעומת זאת, דרישת הפינוי של מחנה קרית מאיר, שהיה ממוקם מצדו השני, הצפוני, של הרחוב (שדרות שאול המלך), לא ירדה מסדר יומם. ראשי העיר - חיים לבנון, מרדכי נמיר ויהושע רבינוביץ - פעלו נמרצות לפינוי מחנה הגדנ"ע בשייח' מוניס, מחנה קרית מאיר (כיום מוזיאון תל אביב) והמתקנים הצבאיים בתוכנית ל'.
גם שלמה להט לא סבר שיש למקם בסיס צבאי חשוב כל כך בלב תל אביב, וגם הוא נהג כמו קודמיו, ושתק. "עם כניסתי לתפקיד ראש העיר הבעתי את התנגדותי להימצאות בסיס המטכ"ל בקריה בתל אביב, למרות עברי הצבאי", סיפר ב-2006.
"עמדתי העקרונית נבעה מההבנה שהמטה הכללי עלול תמיד להוות מטרה לתקיפה צבאית של האויב במצב מלחמה. סוגיית מחנה המטכ"ל הועלתה בדיונים בפורומים עירוניים ובפגישותיי עם מהנדס העיר שמאי אסיף וחברי מועצה, אולם לא פניתי באופן רשמי בדרישה להעתקת בסיס המטכ"ל מהקריה [...] בגלל הקשר המיוחד עם מערכת הביטחון לאחר שנות השירות הצבאי הממושך שלי בצה"ל ובמטכ"ל. [...] במלחמת המפרץ החלטתי לא להעלות את הנושא כדי שלא ייראה כאילו תל אביב מפחדת".
-האם בדיונים בעניין זה הוזכר ההיבט המשפטי, כלומר העובדה שאמנת ז'נבה סותרת את מיקום המחנה הצבאי?
"לא. לא חשבתי שיש כאן בעיה משפטית. חשבתי שיש כאן בעיה מוסרית ועניינית".
בתקופת כהונתו של רוני מילוא לא נערך דיון מחייב בסוגיית העברת הקריה מתל אביב, אולם הוא פעל לפינוי שדה דב. "אני לא פעלתי להוצאת המטכ"ל מתל אביב, [...] אותנו יותר עניין פרויקט דרום הקריה. ידענו שאין סיכוי להוציא את משרד הביטחון ואת המתקנים שיש במחנה המטכ"ל".
-נבחנו גם היבטים משפטיים בפרויקט דרום הקריה?
"הוויכוחים המשפטיים הפורמליים היו בענייני תשלום הארנונה. מעבר לזה לא נכנסנו לשאלות חוקיות או תקינות משפטית. [...]."
ב-2006 אמר ראש העיר הנוכחי, רון חולדאי, כי אין סיבה פרקטית שהבסיס יהיה דווקא בתל אביב-יפו, מה גם שמהבחינה האסטרטגית, עלול מקומו להוות זרז לניסיון פגיעה בעיר. מצד שני, אמר, ההשקעות בבסיס המטכ"ל בקריה הן בהיקפים כאלה שהסיכוי להעברתו בעשורים הקרובים אינו גבוה, והעברת מחנה המטכ"ל מהקריה לא נדונה בפורום עירוני כלשהו בתקופת כהונתו. הוא לא חשב אז שיש ליזום העברה כזאת כעניין עירוני, מפני שהסוגיה היא בתחום האחריות הלאומית.
-האם נדון מעמד הקריה מבחינת הדין הבינלאומי?
חולדאי: "אני לא עסקתי בזה. בשבילי משרד הביטחון, המטות (המטכ"ל ומטה חיל האוויר), כל מה שמשתמע מזה והפעילות שם, הם עובדה קיימת".
שש שנים עברו מאז, אזהרות הדרג המדיני מפני איומי הטילים מאיראן, מסוריה ומלבנון התגברו - ובתל אביב כלום לא השתנה. במוסדות העירייה לא נערך דיון בנושא וממילא לא התקבלו החלטות ולא נעשה דבר.
 
מטרה בלב שטח אזרחי
 
פרופ' יורם דינשטיין, מומחה בעל שם עולמי לחוק הבינלאומי ולשעבר נשיא אוניברסיטת תל אביב, מסביר בשיחה שנערכה לאחרונה, כי משרד הביטחון, מעצם טבעו, מהווה מטרה צבאית מובהקת, ומותר עקרונית לתקוף אותו (לרבות ממרחק, באמצעות מטוסים וטילים). "הוא הדין, ואפילו קל וחומר, לגבי מתחם הפיקוד הצבאי העליון (המטה הכללי). מכאן החשש לפגיעה חמורה באזרחים, אם תותקף מטרה שממוקמת בלב שטח אזרחי המאוכלס בצפיפות".
-האם הדין הבינלאומי מתיר לתקוף יעד בשטח עירוני?
"סעיף 58(ב) לפרוטוקול הראשון מ-1977, המשלים את אמנות ז'נבה מ-1949, קובע כי יש להימנע מלמקם מטרות צבאיות בתוך שטחים מאוכלסים בצפיפות על ידי אזרחים או לידם. אין מחלוקת על כך שסעיף זה משקף את המשפט הבינלאומי המנהגי שמחייב את כל החברה הבינלאומית, אם כי מדינת ישראל אינה צד מתקשר בפרוטוקול".
-לאויב מותר לתקוף ללא כל הגבלה?
"הכלל המתיר תקיפת מטרות צבאיות כפוף אמנם לעקרון המידתיות. היינו, אסור לתקוף מטרה צבאית, אם הנזק האגבי (collateral) הצפוי לאזרחים או לאובייקטים אזרחיים הנו מופרז (excessive) יחסית ליתרון הצבאי החזוי. ברם, היתרון הצבאי החזוי מהתקפה מוצלחת נגד משרד הביטחון ומתקני המטכ"ל הוא כל כך גדול, שפגיעה אגבית באזרחים - אף אם היא רחבת היקף - לא תיראה בדרך כלל כהפרה של עקרון המידתיות. מכאן ההיגיון הפנימי הטמון בהוראת סעיף 58(ב)".
-מה משמעות הדברים ביחס לקריה?
"המיקום ההיסטורי של משרד הביטחון ומחנה המטכ"ל בקריה בתל אביב אינו יותר מאשר מצער
אולם קשה לשנות במקרים כאלה את עובדות החיים. עם זאת, הבנייה המסיבית של בניינים ומתקנים חדשים בתקופה האחרונה היא בבחינת 'להוסיף פשע על חטא' (בהיפוך של הממרה הידועה), הואיל והיא התבצעה ביודעין לגבי הסכנות הנשקפות לכל הסביבה הקרובה (הכוללת אובייקטים אזרחיים מובהקים). הבנייה החדשה היתה צריכה להתבצע מחוץ לתל אביב. אם וכאשר בונים מתקנים ובניינים חדשים, מן הראוי להעתיקם מחוץ לשטח העירוני, בהתאם להוראת סעיף 58(ב). מצער, ואפילו מפתיע, שלא התקיים בארץ דיון ציבורי משמעותי בנושא זה". 
-זאת אומרת שסדאם חוסיין לא הפר את החוק הבינלאומי במלחמת המפרץ? 
"ב-1991, כאשר עיראק תקפה את תל אביב בטילי סקאד, ההתקפה הייתה בלתי חוקית היות שלטילים הללו (אפילו בהנחה שהם היו מכוונים נגד הקריה) הייתה סטיית תקן של שניים-שלושה קילומטרים. ההתקפה לא עמדה משום כך בעיקרון היסודי המחייב הבחנה בין מטרות צבאיות ואובייקטים אזרחיים. הראיה היא, שאפילו טיל סקאד אחד לא פגע בקריה, בה בשעה שהיו נפילות במרחק רב ממנה. אבל אויב שישתמש בטילים מדויקים לטווח ארוך נגד מבני הקריה יצא את חובתו. דא עקא, שאין כלי נשק מדויקים ב-100 אחוז. תמיד יש תקלות טכניות ויש גם טעויות אנוש. הסיכון למבנים סמוכים לקריה (ולאזרחים החיים שם) גבוה ביותר. מאחר שמדינת ישראל בחרה שלא להעתיק את מבני הקריה החדשים אל מחוץ לעיר, האחריות נופלת בסופו של דבר עליה". [...].

ניר מן, הארץ, 08.06.2012
 
ספרו החדש של ד"ר ניר מן, "הקריה בשנות כינונה 1948-1955", יצא לאור בהוצאת כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי
...........................................................................................................................
בטאון הבטחון ברשויות
10.6.12
 
 
 
 

 

חדשות ועדכונים